פסק-דין בתיק ת"א 327-08-09

חלק א' - כללי

1.      מונחת בפניי תביעה לפיצוי נזקי גוף של הגב' אמירה כיאל (להלן: התובעת), ילידת שנת 1977. על פי טענתה, תקף אותה מר יוסף מאי (להלן: הנתבע) בתאריך 31/8/2005 (להלן: מועד האירוע).

2.      במועד האירוע, עבדה התובעת כסדרנית מטעם חברת "יוניליוור ישראל" והוצבה בסופר מרקט "מאי מרקט" בסניף  עכו (להלן: הסופר), שהינו בבעלות הנתבע.

על פי המתואר בכתב התביעה, במהלך עבודתה של התובעת במועד האירוע בסופר, תקף אותה הנתבע בכך שהתנפל עליה, חבט בה בעוצמה ובאכזריות בכל חלקי גופה, ובעיקר בפניה, בראשה ובצווארה. התובעת המשיכה וטענה, כי הנתבע הפילה לרצפה והמשיך להפליא בה את מכותיו חרף תחנוניה כי יחדל מכך. בס' 5 לכתב התביעה נטען, כי:" התקיפה למעשה מהווה את שיאו של יחס מזלזל ומשפיל לו זכתה התובעת במהלך עבודתה בסופר, יחס אשר כלל צעקות השפלות וגידופים".

3.      הנתבע אישר, כי במועד האירוע הוא גידף את התובעת ואף דחף אותה:" דחיפה אחת קלה" (ס' 10 לכתב ההגנה). הדבר היה בעת שביקש לערוך ביקורת פתע לעובדי המחסן שבסופר. משהתקרב למחסן, הבחינה בו התובעת, שעמדה בפתח המחסן והזהירה את עובדי המחסן מפני הגעתו. הנתבע אישר שהוא התעצבן על התובעת - שלא רק מנעה ממנו לבצע את הביקורת אלא גם הפרה את האמון שנתן בה, על רקע היכרות ארוכת שנים. יחד עם זאת, תיאורה של התובעת הינו מוגזם ומופרך, לשיטתו. הנתבע הכחיש כי גרם נזק כלשהו לתובעת, אם גופני ואם אחר.

4.      לנוכח הפערים בחוות הדעת הרפואיות שהוגשו על ידי הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט - ד"ר אלי שטיינברג בתחום האורתופדי, אשר קבע כי לא נותרה לתובעת כל נכות.

חלק ב' - ראיות הצדדים

5.      מטעם התובעת העידה האחרונה וכן מר פאדי עלי. מטעם הנתבע העיד האחרון והגב' סמאהר עבד אל לטיף.

עדות התובעת

6.      גרסתה הראשונית של התובעת נמסרה למחרת יום האירוע במשטרת עכו (הודעתה סומנה נ/1). באותה הודעה, מסרה התובעת כי:" אתמול בזמן שהייתי בעבודה בחנות שלו בא אלי (הנתבע - י.ל.) ונתן לי בוקסים בראש ובצוואר. . .והוא צעק עלי אני לא יודעת למה הוא התפרץ אלי (כך במקור - י.ל.) אפילו סילק את כל העובדים באותו רגע. אמרתי לו למה אתה מתנהג אלי כך באלימות, ענה לי מה את בא(ה) לעשות לי כאן . ." (נ/1, שורות 5-11).

רק בהודעתה מתאריך 8/11/2005 (נ/2), במענה לשאלות החוקר, ככל הנראה לאחר שנחקרו עדים לאירוע, אישרה התובעת שהאירוע התרחש לאחר שהיא:" נתנה התראה", כהגדרתה, שהנתבע מגיע למחסן (נ/2, שורות 13-16).

בתצהירה, מסרה התובעת כי האירוע החל לאחר ש:" במהלך העבודה שוחחתי עם אחד מעובדי הסופר" (ס' 4-5 לתצהיר). לאחר מכן, התנפל עליה הנתבע וכך תיארה את האירוע:" (הנתבע) החל לחבוט בי בעוצמה ובאכזריות בכל חלקי גופי, כאשר הדברים אמורים ביתר שאת בנוגע לחבטות אשר המטיר בפניי בראשי ובצווארי (להלן: התקיפה). למרבה הצער גם לאחר שהופלתי על הרצפה הנתבע המשיך להפליא בי את מכותיו חרף תחנוניי כי יחדל מכך, אך הנתבע באכזריות נוראית המשיך להכות בי כאשר המכות היוו את שיאו של היחסי המזלזל והמשפיל לו זכיתי מהנתבע בעת עבודתי בסופר, יחס אשר כלל השפלות צעקות וגידופים".

אין מחלוקת, כי למחרת יום האירוע ניגשה התובעת למוקד הרפואי "חיאן" שבכפר יאסיף. עוד באותו יום, היא נסעה לנופש משפחתי שתוכנן מראש בסיני, ולאחר שובה מהנופש היא נבדקה בחדר המיון בבית החולים בנהריה.

עיון במסמכים הרפואיים מעלה, כי פרט לתלונותיה הסובייקטיביות לא היו כל ממצאים רפואיים אחרים.

משהתבקשה התובעת, במסגרת חקירתה הנגדית, לתאר את תקיפתה על ידי הנתבע, היא תיארה זאת כך:" כשהוא שמע שעשיתי פסס (האזהרה לשאר העובדים - י.ל.) , רץ אלי ונתן לי מכות מעל הראש, כמו בוקסים מאחורי. . בחלק האחורי של הראש ועל הצוואר מאחור. אני שמתי את הידיים על הראש ועל הפנים . .אני גם פחדתי ליפול משום שמהצדדים שלי היו דברים מברזל . . הוא היה עצבני והוא הרביץ לי על הראש" (עמ' 12, שורות 6-15).

התובעת אישרה, כי פרט למכות על הראש, היא לא הוכתה באיברים נוספים בגוף.

משעומתה התובעת עם תיאורה כי הופלה על ידי הנתבע, וכי על פי אותו תיאור גם לאחר שהופלה המשיך הנתבע להפליא בה את מכותיו היא מסרה, כי היא אכן נפלה כתוצאה מהמכות, אולם לדבריה:" אבל לא נפלתי נפלתי, נפלתי וישבתי על משהו" (עמ' 14, שורות 1-3). בהמשך, ציינה כי היא ישבה על סחורה ולא על הרצפה (עמ' 14, שורה 12).

עוד אישרה התובעת, כי לאחר שנפלה, כאמור לעיל, הנתבע לא המשיך להכותה.

משנשאלה מדוע, אם כן, הדבר צוין בכתב התביעה ובתצהירה היא השיבה כי ככל הנראה לא הובנה נכון על ידי עורכי דינה (עמ' 13, שורות 13-17).